סאפיה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות רשמת ההוצאה לפועל הנכבדה (גב' נעמה טלמן-בולטין) שניתנו בתאריכים 18.2.14 ו- 5.3.14, במסגרת תיק הוצאה לפועל שמספרו 01-65872-98-8, לפיהן דחתה הרשמת הנכבדה את בקשת המבקש להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים וכן התנתה את יציאת המבקש מהארץ בהפקדת סך של 4,000 ₪ על חשבון החוב והמצאת שני ערבים המשתכרים סך של 6,500 ₪ נטו לפחות בחודש.

1. כנגד המבקש מתנהלים 17 תיקי הוצאה לפועל בסך כולל של כ- 591,376 ₪.

2. תיקיו של המבקש אוחדו בעבר בתאריך 25.12.98, אולם תיק האיחוד פוזר ביום 16.12.08, זאת מאחר והחייב לא עמד בצו התשלומים ואף לא מילא אחר הוראות רשם ההוצאה לפועל.

3. עתה, המבקש עותר בשנית לאיחוד תיקיו והכרזתו כחייב מוגבל באמצעים, בנוסף עותר לביטול הגבלת היציאה מהארץ על מנת לאפשר למבקש להתלוות לבנו לנסיעה לירדן במהלך חודש זה למשך יום אחד לקיום מפגש היכרות עם משפחת כלתו העתידית של בנו. עוד עתר המבקש על ביטול הגבלות רישיון הנהיגה שהוטלו עליו.

4. כאמור הרשמת הנכבדה, דחתה את בקשת המבקש להכרזתו כחייב מוגבל באמצעים ואף הפנתה את המבקש להליכי פש"ר, בנוסף, קבעה כי כתנאי ליציאת המבקש את הארץ לצורך ליווי בנו יפקיד המבקש סך של 4,000 ₪ על חשבון החוב ויצרף בנוסף שני ערבים, ומכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

5. אני דן בבבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור.

6. כאמור, בענייננו אין מחלוקת כי בעבר ניתן צו ליאחוד תיקי המבקש, אולם זה פוזר מאחר והמבקש לא עמד בצו התשלומים שנקבע בעניינו ואף לא פעל בהתאם להורות רשם ההוצאה לפועל.

7. סמכות רשם ההוצאה לפועל בין אם להכריז על חייב כמוגבל באמצעים ובין אם לאו- סמכות שבשיקול דעת היא, שיש בה כדי לאזן בין השיקולים שבין כל מקרה לפי נסיבותיו.

8. רשמת ההוצאה לפועל הנכבדה לאחר שבחנה את בקשת המבקש וטעמיה, בדין דחתה את בקשתו של המבקש. טעמיה ונימוקיה של רשמת ההוצאה לפועל הנכבדה נכונים וסבירים הם.

9. הליכי ההוצאה לפועל מתנהלים כנגד המבקש קרוב לשש עשרה שנים, כאשר סיומם של הליכים אלו אינו נראה באופק ואף נראה כי פירעונם עלול להימשך מספר שנים רב ביותר אם בכלל. נראה איפוא אם כן, כי אכן מקומו של המבקש הינו בהליך של פשיטת רגל.

10. משכך, הרי סירובה של הרשמת הנכבדה שלא להכריז על החייב כמוגבל באמצעים, ראויים ואינני סבור שיש להתערב בהחלטתה. יתרה מכך, המבקש בעצמו טוען כי בעתיד הוא מתכוון לפנות להליך של פשיטת רגל, הרי משכך ולאחר שיעשה כן, יפנה בשנית לרשם ההוצאה לפועל אשר ישקול בשנית עיכוב ההליכים השונים, כאמור בהחלטה נשוא הערעור.

11. באשר לבקשת המבקש לביטול הגבלות יציאה מהארץ, הרי שבעניין זה, יהיה זה הרבה למעלה מהצורך, להזכיר את הברור והידוע כי בחינת ביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ, מחייבת איזון בין אינטרסים ועקרונות נוגדים:

מהצד האחד, זכותו של אדם לצאת מישראל, זכות המוכרת בחוק היסוד כבוד האדם וחירותו.

וכנגד זכותו זו עומדת, מהצד השני, זכותם הקניינית של הנושים, שאף היא זכות מוכרת בחוק היסוד הנ"ל, והאינטרס הציבורי לביצועם של פסקי דין.

במסגרת איזונים ושיקולים אלו ראוי לקחת בחשבון גם את גובה החוב, התנהלות החייב במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, מטרת הנסיעה, משכה, והחשש להימלטות מהארץ.

בענייננו, המבקש עותר לבטל את הגבלות היציאה מהארץ, וזאת לצורך ליווי בנו הבכור למפגש עם הורי כלתו לעתיד וזאת למשך יום אחד בלבד, כאשר מציין המבקש כי עלות הנסיעה הינה סך של 350 ₪ בלבד, זאת לצורך תשלום היטלי מעבר ודמי נסיעה במוניות.

יתרה מכך, משנקבע על ידי הרשמת הנכבדה שהמבקש יוכל לצאת את הארץ, הרי שיש לבחון את התנאים אשר נקבעו סבירים הם אם לאו:

באשר לדרישת הרשמת הנכבדה על המצאת שני ערבים, הרי שדרישה זו נראית סבירה בנסיבות העניין ואין מקום להתערב בהחלטתה של הרשמת.

גם דרישתה של הרשמת הנכבדה באשר להפקדת סך של 4,000 ₪ על חשבון החוב נראית נכונה וסבירה.